איני יודע על איזה מקור אתם מתכוונים, אך

א. לא כותבים כיום בכה"ג אישתמיטתיה אלא סייעתא

הדבר פשוט שבכל מקום שנאמר הלכה למשה מסיני

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

יש אומרים שהתורה שלנו גזענית ח”ו, כי אינה

בפרשת השבוע, בני גד ובני ראובן ניגשים אל

בפרשת השבוע: “וידבר משה אל ה’ לאמר, יפקוד

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

בודאי שכוונת הרמב"ם על דברי תורה ופירוש לפסוקי

סידורי איש מצליח | מתי להעיר באמצע התפילה

בס”ד ח’ תמוז ה’תשפ”א לפ”ג   לכב’ עמוד

– לא שמעתי על התנגדותו של מרן ראש

מה שכתבת שהניקוד הומצא בטבריה, כן דעת רבי

לעכברים יש שני אויבים הרודפים אותם עד חורמה – החתול ובעלת הבית. החתול אורב עליהם לטורפם, ובעלת הבית מעוניינת להכחידם. אך הבדל גדול יש ביניהם: בעלת הבית לא רוצה בקיום העכברים ולכן היא רודפת אחריהם, ואילו החתול רוצה בקיום העכברים ושש לתופסם ולטורפם.

הבערת אש בשבת נאסרה, משום שזו אחת המלאכות

וכצפוי, המעשה עורר עליו התקוממות גדולה. אותם אנשים שהיה נוח להם בהמשך מעשי ההפקרות, הוציאו עליו לעז וטענו כי המניע לפעולתו לא היה חף מנגיעות אישיות, ומאחורי מעשהו עמד רצון להתבלט ולהראות קנאותו! והיה להם סימוכין לכך מהגנים המשפחתיים: סבו (יתרו) היה עובד אלילים (וכמו שכתב רש"י: "שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל").

כל חמישה חומשי תורה וכל מה שקבלו חז"ל

ימשיך כסדר הרגיל. ועיין לרב בן איש חי

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

אין כל מניעה הלכתית שאשה תגזור שערות הילד.

גזירה שוה ששני המקורות מהתורה הם מהלכה למשה

צריך לעמוד עמהם. ואין צריך לומר אתם אלא

מאמר זה חובר ע"י הרה"ג ר’ נסים חיים חזקיה חורי זצ"ל (מחבר ספר נחלת אבות על הש"ס, נתיבות התשל"ה), ונערך בתוספת מרובה ע"י מרן ראש הישיבה שליט"א (בליל כ"ג מנחם אב התשל"ד).